שמיני רצוא ושוב 

בס"ד

ואל"כ

ערש"ק פר' שמיני תש"ע

ויהי, ביום השמיני, קרא משה, לאהרן ולבניו--ולזקני, ישראל.  ב ויאמר אל-אהרן, קח-לך עגל בן-בקר לחטאת ואיל לעלה--תמימם; והקרב, לפני יהוה

או' רש"י, שמיני למילואים, הוא ר"ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל 10 עטרות.

ביום זה מצווה אהרון הכהן להקריב עגל בן בקר לחטאת.

אהרון הכהן, נא' בוויאמר משה אל-אהרן מה-עשה לך העם הזה  כי-הבאת עליו חטאה גדלה.  כב ויאמר אהרן אל-יחר אף אדני אתה ידעת את-העם כי ברע הוא.  כג ויאמרו לי עשה-לנו אלהים אשר ילכו לפנינו  כי-זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה-היה לו.  כד ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו-לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה

ביום שמיני, יום גדול זה, מקריב אהרון עגל, עגל המזכיר את אותו חטא קשה של אהרון הכהן ועם ישראל.

מה ענין של הזכרת החטא במעמד גדול שכזה?

בשעת הנישואין בחופה מזכירין את ירושלים ואו' אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכריכי אם לא אעלה את ירושלים על  ראש שמחתי.

מה ענינה של ירושלים ביום שמחתינו?

מוהר"ן מדבר על שני מושגים אשר הינם במהות העולם ובמהות חייו של היהודי.

המושג האחד הינו "רצוא ושוב", השני "כח המכריח וכח המושך"

מהותו של אדם, מהותו של עם, הינה ההתקדמות,  השאיפה לעוד, ליותר.ההתקדמות הינה מטרת העולם ומהות חייו שלאדם.

או' מוהר"ן כח המכריח ההתקדמות הינה כורח קיומי הן רוחני והן גשמי.ההתקדמות צריך שיהיה לה בסיס זהו כח המקיים.כח שכזה צריך שיהיה לו בסיס אשר אינו משתנה והינו המקום ממנו באה הגדילה, והיא היא הגדילה.

מהותו של האדם החי, והחי יתן אל ליבו, יתן אל ליבו שמקום ממנו הוא בא שורשו שלו הינו חזק, זהו המקור לגדילתו.

ביום הגדול על האדם תמיד עליו לזכור את מקורו, לתחבר למקורו.גם עם צריך תמיד להיות מחובר למקורותיו לשורשו, מקום זה הינו המקום לצמיחה גדילה.

אהרון הכהן ביום גדול זה לו עצמו ולעם ישראל כולו זוכר ומזכיר, את העגל, זה כנגד זה ברא אלוקים, עגל זה יכול להיות עגל מסיכה, זאת כאשר קיים ניתוק ומחפשים דברים חדשים ללא קישור לשורש.ישנו העגל אשר מועלה לקרבן ביום גדול יום אשר נטל עשר עטרות.

האדם ביום חופתו, מזכיר וזוכר את מקור צור מחצבתנו, ירושלים החרבה, מקום בית מקדשנו.

הזכירה הינה מקום לצמיחה לא ח"ו ייאוש.

כח המכריח הינו כח מחייב אותנו לשאיפה, להתקדמות, לעליה.כח המושך תמיד יחבר אותנו, יזכיר לנו את מקומנו, את שורשינו.

בחינה זו הינה בחינת רצוא ושוב, להתקדם, רצוא ותמיד להיות בחינת ושוב, לזכור את שורשינו.

מצב זה אינו מביא ח"ו לחזר לאחור או לעמידה במקום, מקום ה"שוב" הינו מקום הביטחון שלנו שרק  בזכותו אנו עולים ועולים.

מה שאינו נכון ליום הזכרת חטאים ובקשת סליחה, כיום כיפורים, ואידך זיל גמור.

יה"ר שנזכה להקריב כ"א את ה"עגל" שלו, שכן רק ביום גדול יום שמחתינו אישית והציבורית, יכולים אנו להקרב את ה"עגל" שלנו.

שבת שלום

דויד לקס _{אמת אאטט}